פסק-דין בתיק ת"א 9020-07

התובע, חלפן כספים העוסק גם בניכיון המחאות, הגיש בקשה לביצוע שטר בקשר להמחאה שמשכה הנתבעת לצד שלישי. בטרם ניתנה ההמחאה לצד השלישי מחקה הנתבעת את המילים "למוטב בלבד", חרף העובדה שעל ההמחאה הודפס באופן מודגש כי "אין לבצע שינוי בשיק, למעט שינוי תאריך או סכום".

לטענת הנתבעת, על-פי תנאי ההתקשרות עם הצד השלישי, שבמסגרתם נמשכה ההמחאה, הוא לא הורשה לפרוע אותה, אלא היה עליו להפקידה בידי בא-כוחו שאמור היה לשמור עליה בנאמנות. מחיקת המלים "למוטב בלבד" הייתה משיקולים שהיו קשורים בתנאי ההתקשרות ובידיעה כי בשל האיסור לשנות את פרטי ההמחאה, ממילא לא ניתן יהיה להציגה לפירעון.

המחלוקת היא אפוא, בשאלה, האם חלה חובה על הנתבעת לפרוע את ההמחאה בשל כך שהתובע אוחז כשורה בהמחאה, או שמא אינו בגדר אוחז כשורה.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.         עיקרי ההליכים ועיקרי העובדות על-פי גרסת כל אחד מהצדדים

(1)        עיקרי ההליכים

3.         התובע עוסק בחלפנות כספים ובניכיון המחאות. ביום 22.3.2007 הגיש הוא אל לשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצוע שטר, אשר הוגשה נגד הנתבעת, חברה העוסקת בנדל"ן, בתיווך בעסקאות נדל"ן וביזמות (תיק הוצל"פ ירושלים 03-11898-07-1). הבקשה הוגשה בקשר להמחאה על סך 132,000 ש"ח שמשכה הנתבעת ושמועד פירעונה היה 15.8.2006 (להלן - ההמחאה).

על ההמחאה היו מודפסות המילים "למוטב בלבד" וכך גם ההוראה בה לבנק (הנמשך) היא לשלם לנפרע (למוטב), ריהד שקר (במסמכים רשמיים נכתב שמו "ריאד שאכר" ולפיכך יכונה להלן - ריאד). שכן לשון ההמחאה היה: "שלמו לריהד שקר" (בשונה מהמחאה שההוראה בה היא "לפקודת" המוטב). בנוסף לכך, על ההמחאה מודפסת הוראה שלפיה "אין לבצע שינוי בשיק, למעט שינוי תאריך או סכום". למרות זאת, אין מחלוקת על כך שהנתבעת, מושכת ההמחאה, מחקה את המילים "למוטב בלבד" וחתמה לצד מחיקה זו.

4.         ביום 16.5.2007 הגישה הנתבעת אל לשכת ההוצאה לפועל התנגדות לביצוע ההמחאה (ובקשה להגשתה באיחור) וכן בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. בהתאם להחלטת הרשם מיום 24.5.2007 עוכבו הליכי ההוצאה לפועל, ועל-פי החלטתו מיום 31.7.2007 התקבלה התנגדות הנתבעת לבקשה לביצוע השטר והיא הורשתה להתגונן מפני הבקשה.

5.         על-פי החלטה מיום 6.2.2008 (החלטת כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ), הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, כך שתחילה, ביום 27.3.2008, הוגש תצהיר מטעם הנתבעת, וביום 15.5.2008 הוגשו תצהירים מטעם התובע. הנתבעת הגישה את תצהירו של מנהל הנתבעת ובעליה, מר חיים אברהמי (להלן - אברהמי), והתובע הגיש תצהיר שלו ותצהיר של אחיו, מר מאמון ג'אבר (להלן  - מאמון).

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 26.7.2011 (לפני כבוד השופט י' מילנוב, שהתביעה הועברה להמשך שמיעתה לפניו בחודש יוני 2009), ובמהלכה נחקרו המצהירים על תצהיריהם. סדר חקירת המצהירים היה שונה מסדר הגשת התצהירים, כך שתחילה העידו התובע ומאמון ורק לאחר מכן נחקר אברהמי מטעם הנתבעת.

בהקשר זה ראינו להעיר, כי טענת התובע היא, שהוא אוחז כשורה בהמחאה, וזאת בהיעדר מחלוקת שבכל מקרה, התובע אוחז בהמחאה, אפילו אינו אוחז כשורה. על-פי סעיף 29(ב) בפקודת השטרות (נוסח חדש), חזקה היא שהאוחז בשטר אף אוחז בו כשורה. מכיוון שכך, נטל ההוכחה עובר אל הנתבע, אשר נדרש להוכיח כי לא התקיימו התנאים שלפיהם אוחז השטר אוחז בו כשורה. עם זאת, הוראה זו אף קובעת כי במקום שבו הוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, כי אז חובת ההוכחה מוחלפת ועל האוחז בשטר להוכיח כי השטר ניתן לו בתום לב ובעד ערך. לאור טענות הנתבע, לכאורה היה מקום לכך שסדר הבאת הראיות אמנם יהיה כך שתחילה תשמענה ראיות התובע ורך לאחר מכן תשמענה ראיות הנתבע, כפי שאמנם נשמעו. עניין זה יידון בהמשך הדברים, אולם ראיתי לנכון להעיר הערה זו כבר עתה, מאחר שלא מצאתי החלטה המשנה מן ההחלטה שניתנה עוד ביום 6.2.2008 באשר לסדר הבאת הראיות.

6.         בתום ישיבת ההוכחות ולבקשת הצדדים, נקבע כי סיכומי טענותיהם יוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 12.4.2011 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 30.1.2012.

(2)        עיקרי העובדות

            גרסת הנתבעת וראיותיה

7.         בתצהירו של אברהמי פורטו נסיבות מתן ההמחאה לריאד. כאמור שם, בחודש אפריל 2006 נוצר קשר בין אברהמי לבין ריאד בקשר לעסקאות לרכישת קרקעות באזור ירושלים. לטענת אברהמי, ריאד הציג את עצמו כבעל הקרקעות או כמי שבידיו ייפוי-כוח בלתי חוזר מבעלי קרקעות המאפשר לו למכור את הזכויות בהן. בין הצדדים התנהל משא ומתן בעניין קרקע מסוימת בשכונת בית חנינה בירושלים, שבעניינה הציג ריאד נסח של מרשם המקרקעין על שם בעלי הקרקע, שלטענתו היה מיופה כוחם, וכן תצהיר שעליו לכאורה, חתמו בפני נוטריון (נספח ג' של תצהירו של אברהמי. כל הנספחים שיוזכרו להלן, הם נספחי תצהירו של אברהמי). על סמך אותם מסמכים, מסר ריאד יפויי-כוח בלתי חוזר, להעברת הזכויות בקרקע אל הנתבעת (נספח ד'). לפי דברי אברהמי, מטרת ההתקשרות עם ריאד הייתה לאפשר לנתבעת לרכוש את הזכויות בקרקע ולמכור אותן לצד שלישי ובכך להרוויח את פער המחירים בין העסקאות. תפקידו של ריאד בעסקה, היה לדאוג לחלקו של המוכר בעסקה ולפעול להתקשרותו.

בדיעבד, כפי שיובהר בהמשך הדברים, התברר לאברהמי כי כל המסמכים שהציג ריאד ושאת העתקיהם מסר לאברהמי, היו מזויפים.